יש אנשים שנועדו למצלמה, וזה מתברר רק כמה שניות לאחר תחילת הראיון הוירטואליקרדיט ללירוי גיבהבָּרוּר. יליד המבורג למד משחק, תיאטרון וקולנוע בניו יורק ולקח חלק בהפקות תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה. כעת הוא משחק את התפקידים בתסריטים שלו, מפיק סרטים קצרים משלו, במאי – ומביא איתו מסר חשוב. עבור למין לירוי גיבה, זה אומר לתת קול לתפקידים שבעבר לא נשמעו או כמעט ולא נשמעו.
שלו קיים מאז ה-18 בנובמברסדרה חדשה "פירות שחורים" בספריית המדיה של ARDלראות. מדובר על דייטים, קריירה, הגדרה עצמית – וכל מה שנלווה לזה. ב-InStyle-ראיוןהוא מדבר על שינוי בתעשיית המשחק ועל החשיבות של אופנה לזהות האישית.
למין לירוי גיבה בראיון: "העובדה שקיימת סדרה כמו 'פירות שחורים' היא לא נורמה"
InStyle: משחק, הפקת סדרות, כתיבת תסריטים: מה אתה הכי נהנה לעשות?
למין לירוי גיבה:מבחינתי השלושה מחוברים: כדרכים שונות לספר סיפורים. זה מרגש לעשות את שלושתם בו זמנית בכמה פרויקטים. בהחלט התחלתי לשחק בהצגות בגן. התחלתי לכתוב סיפורים קצרים ושלי בילדותיסֶרֶטלצלם עם מצלמות VHS. מאוחר יותר למדתי משחק באוניברסיטה שבה אפשר היה לקחת גם קורסי קולנוע – שם למדתי את מלאכת כתיבת התסריטים ופיתוח הפרויקטים שלי.
איך הגעת לרצות לכתוב גם תסריטים?
רציתי להיות יותר פעיל ונחוש בעצמי באיזה סוג של דמויות אני מגלם במקום רק לחכות לקבל הצעות תפקיד מרגשות. היו לי גם רעיונות די ספציפיים לדמויות שרציתי לשחק ולסיפורים שרציתי לספר.
איך בדיוק נראו הרעיונות האלה?
בלימודי המשחק יכולתי לשחק כל דבר, אבל בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בפועל הדמויות שהוצעו לי כשחקן קווירי ושחור היו מוגבלות מאוד. רציתי לכתוב ולשחק תפקידים מורכבים שהיו במרכז הסיפור שלהם. יָשָׁרקוויריאו דמויות שחורות בסדרות או בסרטים נראות לרוב רק כדמויות משנה, שלמרבה הצער נכתבות בדרך כלל באופן חד מימדי. כמובן, יש עוד הרבה נקודות מבט שוליות שכמעט ולא קיבלו מקום עד כה.
האם יש סדרות או סרטים שדגמתם בהקשר הזה?
יש כל כך הרבה סרטים וסדרות שנתנו לי אוריינטציות אמנותיות ואישיות לחשוב אחרת על העולם ועל עצמי בו. תמיד הסתכלתי הרבה על אמריקה ואנגליה. כי עד היום פשוט יש שם מגוון הרבה יותר גדול של נקודות מבט. בזמן שלמדתי בניו יורק, קיבלתי השראה רבה מעבודתם של אמריקאים שחורים איתם למדתי ולימדתי. הטבעיות שבה הם סיפרו סיפורים מנקודת מבטם וכך תפסו מקום, מאוד העצימה אותי.
לאחרונה חגגתם את הבכורה של הסדרה החדשה שלכם "פירות שחורים" בפסטיבל טרייבקה היוקרתי בניו יורק. וכבר הצגת שם את הסרט הקצר שלך "חבר כלבים". איך ההרגשה כאשר הפרויקטים שלך מוצגים בסביבה כל כך בינלאומית?
זה היה ממש נחמד! הדבר המצחיק היה שהפסטיבל היה ממש ליד האוניברסיטה הישנה שלי במרכז מנהטן, שם למדתי שנים בבית הספר. וגם ההקרנות היו בפניםבתי קולנוע, לשם הלכתי לעתים קרובות כסטודנט. היה מדהים לראות את הפרויקטים שלי שם על המסך הגדול - אבל גם לנסוע לאמריקה עם פרויקטים בשפה הגרמנית ולקבל מהם תגובה כזו.
יש לך הרגשה שההצלחה הזו כל כך מוכרת בתעשיית הקולנוע הגרמנית?
אני חושב ששמים לב אליו. אבל תעשיית הקולנוע והטלוויזיה דוברת הגרמנית עדיין משקפת מעט מדי נקודות מבט של החברה המגוונת שלנו. יש עוד הרבה מה לעשות - במיוחד מאחורי המצלמה. העובדה שקיימת סדרה כמו "פירות שחורים" אינה נורמה. התמזל מזלי לעבוד עם חברות ההפקה Jünglinge Film, Studio Zentral ו-ARD Mediathek, שחשוב להן לספר סיפורים וגיבורים חדשים וכך להגיע לקהל חדש.
צילום: אלמה ליאנדרה, יחסי ציבור
שינוי הנורמה - למין לירוי גיבה משיג זאת עם הפקות משלו
(סטיילינג: כמאל אמנגה, H&M: אוליביה נוואצ'וקוו)
בפברואר 2021, היית אחד מ-185 שחקנים שפרסמו את השתייכותם לקהילת LGBTIQ+ לפומבי עם מסע הפרסום #ActOut של Süddeutsche Zeitung. איך החלטת להיות חלק מזה?
זה יצא הרבה יותר גדול ממה שציפיתי. בהתחלה חשבתי שזה יהיה רק מאמר מנקודות מבט שונותLGBTQ+שחקנים ואז פתאום זה היה השער והיו דיווחים על זה ממקומות רבים בעולם. זה היה על הפניית תשומת לב קולקטיבית לעובדה שצריך ליצור יותר השתתפות בתעשיית הקולנוע, הטלוויזיה והתיאטרון, שצריך לספר סיפורים חדשים ושצריך לחשוב על כל זה בצורה צולבת.
יש לך הרגשה שהקמפיין שינה משהו?
אני דווקא מאמין שהמניפסט וה-רְאוּתתרמו לחשיבה מחודשת ולדיבור בתוך התעשייה על האופן שבו קהילת LGBTQ+ מטופלת ומתוארת. וכמובן חשוב ביותר לחשוב במקביל כיצד נוצרים שינויים מבניים וכיצד מוקצב המימון. התיקון למימון הסרט נמצא כעת בפיתוח, שייצור דרישות גיוון והכלה חדשות שעלולות לחולל שינויים ארוכי טווח.
אנחנו מדברים על תעשייה מאוד ספציפית. האם לדעתך קמפיינים כאלה יכולים להשפיע גם על החברה הרחבה יותר?
סַך הַכֹּל. לאחר פרסום #ActOut נוצרו גם מניפסטים מקבוצות מקצועיות נוספות. למשל #TeachOut ממורים. זה רק קשור, כמובן, בשלךמִינִיוּתאו זהות מגדרית מבלי שזה יהיה טאבו. זה עדיין טאבו בתעשיות רבות, בעבודות רבות, ועדיין משהו שאנשים מתביישים בו. אבל אני גם חושב שהדינמיקה מאחורי היציאה היא שכל האנשים שלא רוצים לדבר בפומבי על המיניות או הזהות המגדרית שלהם הם לא באמת חופשיים. כל אדם צריך להחליט בעצמו איך הוא מדבר על עצמו, איך הוא מתאר את עצמו ועד כמה הוא רוצה לחלוק זאת עם אנשים אחרים.
ב-18 באוקטובר תשוחרר סדרת הדרמדיות החדשה שלך "פירות שחורים" בספריית המדיה של ARD. על מה מדובר?
זה על לאלו, שהוא באמצע שנות ה-20 לחייו, מתגורר בהמבורג ואיבד בפתאומיות את אביו. לאחר מכן הוא מנסה לשנות את חייו. הוא עוזב את לימודיו, החבר שלו נפרד ממנו והוא חושב באופן ספונטני להיות אמן. אנחנו גם עוקבים אחרי חברתו הטובה קרלה כשהיא מנהלת קריירה בחברת השקעות וצריכה לנהל משא ומתן מחדש על מערכת היחסים שלה עם העבודה שלה ועם עצמה במהלך העונה. זה הרבה על תפיסה של אחרים ותפיסה עצמית וכיצד השניים מחוברים. ומעל הכל זה על ידידות,היכרויות, משפחה, שברון לב וכל מה שביניהם.
אז בעצם כל מה שמרכיב את החיים?
כן בהחלט. מבחינת הטון, מדובר בשילוב של קומדיה ודרמה. אבל יש גם הרבה התכווצות, הרבה רגעים שבהם אתה רוצה לצרוח על המסך.
למה הרגעים המטומטמים האלה?
אני אוהב את הז'אנר הזה. אני אוהב את מה שקומדיה מצמררת עושה לקהל. זה גורם לקהל להיות מאוד פעיל - כי הוא רוצה להגיד לגיבורים לא לעשות משהו או לעשות משהו אחרת. בכל זאת, בתקווה תוכל לזהות את עצמך בדמויות - חלקן יותר וחלקן פחות. הסדרה מאתגרת את הצופים לחשוב על מערכות היחסים ודפוסי ההתנהגות שלהם. זה אומר הרבה על עצמך איזו דמות אתה שופט בסדרה ואיך.
מאיפה אתה שואב את ההשראה שלך לכל המצבים המוצגים?
רק חיים והתבוננות, שאלות ומחשבות מתוכם. הסדרה אינה אוטוביוגרפית, אם כי יש כמובן חפיפות מסוימות אצלי. למשל, שללו גדל כמוני בהמבורג. עברו יותר מחמש שנים מהרעיון הראשוני ועד לפיתוח ולשידור. אז היה לי הרבה זמן לעבוד על הסדרה ועל הדמויות. בנוסף אלי, חדר הסופרים מורכב מארבעה סופרים שחורים נוספים. כתבתי ארבעה פרקים לבד וארבעה בזוגות. בהתחלה לא תיארתי לעצמי שהסדרה תהיה כל כך גדולה ועם כל כך הרבה תקציב מאחוריה. מדהים לראות מה עלה בגורלו הודות להרבה אנשים נהדרים בצוות שלי.
תחת "ספקים"אינסטגרםהפעל כדי לראות תוכן
מה לגבי בגדים: האם אופנה קשורה לזהות גם עבורך?
אני חושב שעם אופנה אתה יכול לבטא הרבה על הזהות שלך, הרגשות והרצונות שלך. גם כשהייתי צעיר יותר, האופנה הייתה חשובה לי. אני מוצא את זה מרגש לחשוב איך היה הסגנון שלך בשלבים שונים בחיים ומה הוא אומר עליך. אין ספק שיש לי אחד די סתמי היוםמראה יומיומי, שבו אני עובד ומרגיש בנוח. אבל כשאני הולך לאירוע, הסגנון שלי הולך לעתים קרובות לכיוונים רבים ושונים.
ב"פירות שחורים" אופנה והסגנון של הדמויות הבודדות הם גם חלק חשוב מהסיפור. כשהייתה לי את הפגישה הראשונה עם מעצבת התלבושות שלנו פרייה הרמן, ישר אמרתי שעבורי התלבושות של הדמויות חשובות מאוד לספציפיות של הדמויות. פרייה יצרה כל כך הרבה, לדעתי, מראות איקוניים שיש להם קשר עמוק עם פסיכולוגיות הדמות והאישיות והרקע השונות שלהן. עבדנו בעיקר עם בגדי וינטג' ועקרון המלתחה - שבעזרתו שילבו הדמויות יצירות מסוימות שוב ושוב.
יש סרט או סדרה שתמיד נתנו לך השראה מבחינה אופנתית?
יש כל כך הרבה! זה הדבר הראשון שאני חושב עליו עכשיו מסיבה כלשהי"מַטרִיצָה". כשראיתי את הסרט לראשונה, שמתי לב מאוד לתלבושות המסוגננות. לא רק מעילי העור השחורים הארוכים ומשקפי השמש, אלא בכלל הצבעים, הצלליות. אפילו מפעילי המחשב, בחולצות פשוטות, נראו איכשהו אייקוניים בסרט.
איך היית מתאר את הסגנון שלך במילים?
הייתי אומר ניסיוני כי אני בהחלט אוהב לנסות דברים. חוסר התאמה מגדרית – אני אוהבת גם קניות במחלקת הנשים. ואֶקְלֶקְטִי.
האם יש עיר שתשתמש בה כדי לתאר את סגנון האופנה שלך?
אולי ניו יורק? הזמן שלי שם השפיע עלי מאוד ומצאתי את הסגנון שלי – או יותר נכון את הצורך לא להגביל את עצמי לסגנון מסוים.
